בכל פעם שאומן גדול מחו"ל מודיע על סבב הופעות עולמי נעשים מאמצים גדולים להביא אותו לישראל. שוקי וייס אחד המפיקים הישראלים הגדולים שהביא הנה לא מעט שמות גדולים נתקל בשנים האחרונות בקבוצה של אנשי שמאל שעושה הכול על מנת שאותם אומנים לא יגיעו לישראל, בטענה הזכות שישראל הינה מדינה כובשת ולא מגיע לארח פה את אותם זמרים.
אחת הלהקות הגדולות שביטלו לבסוף את השתתפותם הינה להקת הפיקסיז שהייתה נתונה ללחצים מגורמים שמאלנים אשר לדברי שוקי וייס, אחד המפיקים הגדולים מפעילים "טרור תרבותי על מדינת ישראל ועל האמנות באשר היא", וגרמו לפיקסיז להתחרט ולא לערוך את המופע המצופה בישראל.
פעילי השמאל שיגרו מכתב לפיקסיז ובו דיברו כתבו "אנחנו לא יכולים שלא לשים לב לדמיון שבין השיר הזה (- Euphrates Riverשיר שפיסקה אחת שלו אומרת "תקוע בלי דלק, כאן ברצועת עזה) למה שקורה בעזה כיום. אחרי המצור הישראלי, ארוך השנים, עזה מקופחת יותר מתמיד בדלק ובאנרגיה- כמו גם במזון, בתרופות ובדברים הכרחיים אחרים (...) כל גישה נורמלית כלפי ישראל משמעה אישור להמשך המצור הזה. בין אם דאגתם או לא דאגתם לעזה בזמנו, איך אתם יכולים לאפשר לעצמכם לא לדאוג לה היום? (...) אם אכפת לכם מצדק כלפי הפלסטינים ומהאנשים שחיים בישראל,הוסיפו את קולכם לאלה התומכים בגישה שפויה יותר של צדק לכל - וסרבו להופיע בישראל עד שיהיה פה חופש".
הפיקסיז- לבסוף הלחץ עזר והם ביטלו את הופעתם.
המצב בעזה הינו מצב מורכב שלא מצליח להגיע לידי פיתרון, אם נעזוב רגע את הפוליטיקה ונתייחס לצד האומנותי נשאלת השאלה האם האומנים צריכים לקחת חלק פוליטי ולבטל את ההופעות שלהם או שתפקידם או שתפקידם הוא לשיר ולנפק נוסטלגיה לאלפי המעריצים שמחכים לרגע שיגיעו.שאלה נוספת שמעניינת היא האם הביטול של האומנים תורם בכלל למצב בעזה? משפר אותו? מטיב איתו?
תופעה זו שהייתה שמורה עד לשנה האחרונה רק לאומנים בסדר עולמי הפכה השנה לסיפור ישראלי בביצה המקומית משאומנים- שחקני תיאטרון וזמרים סירבו להופיע באריאל בטענה שהם מציגים אומנות על שטח כבוש- האומנות צריכה להיות מוצגת בכל מקום בעולם או יש מקום לתת במה לדעות הפוליטיות של האומנים?
היכל התרבות באריאל – האם יש מקום לאומנים מחרימים?
האומנים המוחים אמרו "אנו החתומים מטה - יוצרות ויוצרים - מביעים תמיכה והזדהות עם אנשי התיאטרון המסרבים להופיע באריאל",נכתב בעצומה. "חירות היצירה וחופש הדעה הם אבני היסוד של חברה חופשית ודמוקרטית.זה לא מכבר מלאו 43 שנים לכיבוש הישראלי. מתן לגיטימציה למפעל ההתנחלותי וההשלמה עימו פוגעים אנושות בסיכוייה של ישראל להגיע להסכם שלום עם שכניה הפלסטינים". מן הצד השני קמו כמה זמרים והגיעו לאריאל על מנת לתמוך בה. – המצדדים במהלך אמרו כי על הבמה אין מקום לנקיטת עמדה. מן העבר השני אמרו כי האומנים אינם חיילים וכי יש להם מחשבה ורצונות.
מי בכלל מרוויח מהחרם הזה? האומנים שמפסידים כסף? הצרכנים שמפסידים תרבות?האוכלוסייה שנמצאת לטענת אנשי השמאל תחת כיבוש ואני בספק אם היא מודעת למה שקורה? נראה כי כל הבלאגן הזה עושה טוב רק לתקשורת שמצליחה להביא עוד סיפור עסיסי וכל השאר מפסידים.
